חפש בבלוג זה

יום חמישי, 19 באפריל 2012

עכשיו תורנו


אנו נמצאים בימי ספירת העומר, ימים הנמצאים בין תחייתנו הגשמית מארץ מצרים ועד תחייתנו הרוחנית והפיכתנו לבני מלך בעת קבלת התורה בהר סיני.
מה עניין הספירה? מדוע עלינו לספור יום יום ולהדגיש כמה ימים וכמה שבועות לעומר?
על הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת" כותב הרש"ר הירש דברים מופלאים:
"כבר חגותם את חג חירותכם; וכבר זכרתם לפני ה' את העצמאות, שזכיתם בה בשבתכם בארצכם ובאכלכם מלחם הארץ; נמצא, שכבר הגעתם אל החירות ואל רוחות העצמאות המהווים בדרך כלל את מטרת כל השאיפות הלאומיות.
ואילו אתם תראו עצמכם רק בראשית ייעודכם הלאומי; ותחלו עתה למנות לקראת השגת מטרה אחרת... במקום שאחרים חדלו לספור, תחל ספירתך אתה". (רש"ר הירש על התורה, ויקרא כ"ג, ט"ו)
לכאורה לאחר יציאת מצרים ומתן תורה השגנו את המטרות- איננו עוד עם של עבדים אלא אדונים לעצמנו, לאחר קבלת התורה הנצחית אנו מוגדרים כבני מלך וממשיכים במסע לקראת המיזוג הגדול של העצמאות הרוחנית והפיזית בא"י.  כדברי הרש"ר "הגעתם אל החירות ואל רוחות העצמאות...
אך הספירה אותה אנו סופרים יום יום בין פסח לשבועות, מדגישה לנו כי הימים אינם רק "מסדרון" ו"מעבר" בין שני אירועים גדולים.   ימים אלה הינם בעלי מעלה עצמית עצומה, ולפיכך נתנו חכמים מידה לכל יום-  יש יום שייחודו הוא חסד, ויש יום שמאפיינו הוא גבורה, יש יום שייחודו הוא תפארת וכן נצח הוד יסוד ומלכות.
מידות אלה אותם קבעו חכמים מציינים את המעלה העצמית של כל יום ויום.  הם מדגישים לנו, כדברי הרש"ר, את הצורך להסתכל קדימה- ללמוד יותר, לתרום יותר, לאהוב יותר ולעשות יותר על מנת להשיג מטרות נוספות ולכבוש יעדים נוספים לקראת הגאולה השלמה.

זכינו ונתקיימו הדברים, בספירת העומר הוקמה מדינת ישראל ונגאלו מחדש ירושלים חברון שכם ועוד חלקי ארץ, נתווספו שני מועדים ללוח השנה הגשמי והרוחני- הישראלי.
אל לנו לחשוב שסיימנו את עבודתנו בכך- חובה על כל אחד ואחת מאיתנו להמשיך ולספור את ספירת העומר בכוונה גדולה, לנסות לתקן ולתת את הספירה שלנו, את החידוש שלנו לעולם, ליצור עוד ימים טובים ולתקן ולשכלל את אלה הקיימים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה