חפש בבלוג זה

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

לעתיד עמוק יותר


אימן קפישה היה מפקד החוליה שרצחה ארבעה מחברי בישיבת עתניאל ב27.12.02, בפיגוע רצחני בו אני נפצעתי קשה.
במהלך כל השנים הללו לא ידעתי על קיומו של אותו אימן קפישה ותחושה טובה מילאה אותי כל העת על העובדה שהמרצחים שרצחו את חברי ושניסו לרצוח אותי קבורים באדמה.
במסגרת עסקת חילופי המחבלים תמורת החייל גלעד שליט ישתחרר הרוצח אימן קפישה. אני יושב עתה וחושב מה דעתי על העניין, מה דעתי על כך שהאדם שתכנן את מותם של חברי ושלי יצא לחופשי שמונה שנים לאחר אותו מעשה.

הראש מבולבל והלב כואב פי כמה כאשר הדבר הופך להיות כל-כך קרוב. רק לפני כמה ימים פגשתי את הוריו של אחד מחברי הנרצחים והם סיפרו לי בכאב על כך שהפצע רק גדל מיום ליום, שהכאב מתעצם- זר לא יבין זאת.
רק לפני כמה ימים סבלתי שוב מתוצאות הפיגוע, אחת לחודש חודשיים אני מקבל תזכורת כואבת לעניין ומתאשפז (בשקט בשקט) בבית חולים.

ישיבת עתניאל

כאשר שמעתי על שחרורו של גלעד שמחתי מאוד, כאשר שמעתי על המחיר פחדתי מאוד.
אינני מצטרף לקהילת רואי השחורות כפי שאינני מצטרף לקהילת משתיקיהם, אני מביט מהצד ומנסה לחשוב מה יהיה עלינו, מנסה לנתח ולהבין האם העסקה הזו היא מראה לסולידריות הישראלית או שמא הינה מראה לתרבות חלשה ורופסת שלא מסוגלת לראות מעבר לכאן ולעכשיו.
ואין לי תשובות, ותשובתי אינן משנות כיון שלכל אדם תהא תשובה שונה מחברו ותשובתי איננה גדולה מתשובת חברי.

העיסקה תבוצע, השאלה מי צודק ומי טועה לא תקדם דבר פרט לקרע חברתי. מכאן עלינו להביט לעתיד ולחשוב כיצד מהמקום שבו אנו עומדים נוכל להצמיח עתיד טוב יותר.
נראה לי שדווקא ברגע זה עלינו להתאחד בקריאה חד משמעית לעתיד, קריאה שעלינו לקרוא ללא הבדלים של ימין ושמאל, בעד ונגד, קריאה שתצא מכולנו לנציגי הציבור ולמחוקקים-

יוטל עונש מוות על מחבלים.
יבוטלו הטבות ולימודים של מחבלים ואסירים פלשטינים בבתי הכלא הישראליים  ויוקשחו התנאים.
יגורשו משפחות שתומכות במעללי בניהם המחבלים.

ובנוסף לקריאה זו, בשלהי המחאה החברתית שללא ספק קשורה לעיסקה זו ולרוח האומה בכלל, נראה שעל כולנו לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש. לשאול את עצמנו כיצד החברה הישראלית ככלל ואנו כפרטים נוכל להיות רגישים ומתחשבים לאורך זמן (גם בסוגיות פחות "תקשורתיות"), כיצד נוכל ליצור חברה חזקה המסוגלת לדרוש את המגיע לה מחד ומאידך להיות מספיק חזקים כדי להבין שיש תהליכי עומק שאינם יכולים להיות ברגע. שיש דברים שלמרות רצוננו שיהיו עכשיו, צריכים לקחת זמן על מנת להיות אמיתיים ולא מזיקים- ולא משנה אם מדובר בשלום, ברווחה או אפילו במשיח...

8 תגובות:

  1. אני כל כך מסכים איתך.
    בספר אחד שכתב בריאן מארק ריד (פרופסור להיסטוריה, אמריקאי) הוא מתאר את השסע בחברה שלנו כאחד האיומים החזקים ביותר המאיימים לפורר את החברה ואת המדינה.

    אם לא נתחיל להבין שהשסע הזה הוא בסופו של דבר מה שאוכל אותנו, לא טרור ולא המצב הבטחוני אזי שאלה יראו קטנים לפתע וגם להם נמצא פתרון.

    השבמחק
  2. שזיף, זה אכן הקרע בחברה אך יותר מהכל נראה לי שמדובר בחוסר הסבלנות שלנו ובחוסר ההבנה שתהליכים עמוקים צריכים זמן.
    מקווה שנבין זאת כמה שיותר מהר ובדרך הקלה...

    השבמחק
  3. אסף , הרגשות מעורבים ומבלבלים, מסכימה למה שאתה אומר, וכואבת ומבינה את כאבם של כל הנפגעים שפצעם נפתח שוב, זר לא יבין זאת...

    השבמחק
  4. קשה לשפוט מהצד את אשר עברת על בשרך, אך בנשימה אחת אוסיף שאלה, האם מעולם לא לקחת בחשבון שישיבתנו ופעילותנו בשטחים הכבושים והמעוררים במחלוקת אינה אחת הסיבות אשר בגללה ארע מה שארע.

    הקלות הבילתי נסבלת שכולנו משליכים אחריות על אחרים, צריכה ביום אחד לעצור, ושכל אחד ישאל עצמו האם אינו אשם במקצת ואף בהרבה ממה שקורה סביבו.

    ולסיום, אאחל לך רק בריאות, והלואי ותראה את היתרון באחזקת מחבלים, רוצחים , הגרועים ביותר, אבל ככלי להצלת חיי חייל יהודי ישראלי באשר הוא.

    השבמחק
  5. ראשית אני מחבקת אותך חזק על האומץ שלך לשאת את הכאב ועם זאת להיות מסוגל להסתכל מהצד ולשאול שאלות. גם אם אין להן תשובות. כמעט כולנו עם טעם חמוץ מתוק בפה - יש בינינו כאלה שתמיד יסתכנו בהרפתקה חדשה וכאלה היותר זהירים ויבחנו כל צעד ושעל. וכפי שציינת אין מה לשפוט. גם אין טעם לחפש אשמים . כל רגש אשמה רק מביא לקיבעון ויתקע אותנו מלהתייחס באופן ענייני ולהתקדם לעתיד טוב יותר. אני מאמצת בחום את ההבנה שלך שיש תהליכים שהם ארוכים, ולוקח זמן של התהוות , אפיון, ביצוע, יישום. מוסיפה לכך גם שבתהליכים האלה חייב להיות שיח של חובות בנוסף לשיח של זכויות. שיח אחראי חייב להכיל חובות וגם זכויות. הבנה הזו בסיסית לכל התקדמות חברתית-מדינית -או בין אישית.
    שוב, מחזקת אותך על כך שראית לנכון לשתף.
    שנזכה לראות ימים טובים מאלה....וכאשר נראה , שנשכיל לזהות אותם.
    עדנה

    השבמחק
  6. אסף,
    תודה על הפניית תשומת הלב למנוול הספציפי הזה, טיפה אחד מתוך ים של דם ליבנו שאנו שופכים חזרה לאשפתות. מסכים איתך שכרגע שאלת ההתקדמות היא הרלוונטית.
    שאלת הצודק או החכם נשארת בעינה, מפני שלמפרע נוכל לגלות מי יותר חכם - ועדיין נריב על מי יותר צודק.
    הלילה, כשמזמינים את אהרון הכהן לסוכה אני שואל את עצמי מה הוא היה אומר. איך הוא היה מנסה לפייס בין צרכיהם של משפחת השכול והילד של כולנו.
    מקווה שקרובי משפחתנו במשפחה האמורה יוכלו להתמודד בעזרת ה'.
    באהבה
    נ.ב. אנונימי - תהיה בריא.

    השבמחק
  7. עדנה תודה, זה הזמן שלנו לקדם דברים ולפנות בכל האמצעים העומדים לרשותנו לאלה האמונים על חקיקת השינוי בארצנו היקרה.
    לוי היקר, גם אני הייתי רוצה להתלות באילנות הגבוהים הללו ולשאול אותם לדעתם.
    אהרון הכהן לא הכיר מציאות של מדינה, הוא הכיר מציאות של מדבר. במציאות מדינית אנשי המעשה הם הקובעים ובסופו של יום מי שהכניס אותנו לארץ הוא יהושע- לא משה ולא אהרון...
    ואולי, עם כל הלבטים והקשיים אנחנו צריכים להיות גאים על כך שיש לנו מדינה, ושלאחר כ"כ הרבה שנים אנחנו יכולים להחליט. זה לא תמיד נכון, אבל זה שלנו.
    ואנונימי- תהיה בריא...

    השבמחק
  8. אסף אחיין מקסים אך קודם כול חבר
    מבין ללבך - ומסכים לאמרתך
    בתקווה לשלום ביננו קודם כול
    מאחל לך חיים מלאים ובריאים
    ניסים

    השבמחק