ארבע,
ארבע ושלושים, אל מול בית הכנסת היכל שלמה בירושלים. עשרות אלפי בני נוער, כמה
מאות מבוגרים.
שעתיים
וחצי תמימות חיכיתי שם עם תלמידי ועם עוד אלפים אחרים. שעתיים וחצי בהם רקדנו,
ישבנו, חיכינו וחיכינו...
מי שעבר
שם לאחר מכן לא ראה ונדליזם, לא ראה לכלוך, לא ראה גרפיטי מכוער. מי שהיה שם לא
ראה אלימות בין בני הנוער. עשרות אלפי בני
נוער, וריקוד אחד גדול שבמרכזו האמירה- חזרנו לירושלים.
 |
| יום ירושלים- אלפי תמונות כאלה אל מול תמונה אחת של שנאה, והשנאה מנצחת. |
אני לא
יודע מדוע התעכבה הצעדה, אבל הסבלנות של החבר'ה הרשימה אותי, מאוד הרשימה.
בסביבות
18:30 התחלנו לצעוד. באתרי האינטרנט כתבו שהיו כ30,000 איש. המון של אנשים צועד
לכיון הכותל. צעדה מסודרת (עשרות בני נוער שימשו כסדרנים בהתנדבות בצעדה) עם שירה
וריקודים בדרך והמון שיחות קטנות בין חברים וחברות.
צעדתי
יחד עם חברים, והתפעלנו מבני הנוער. לא
הייתה שם שתיה חריפה, לא היו קללות. הייתה שמחה גדולה וגאווה גדולה על היום המיוחד
הזה.
עברנו
בשער שכם, הערבים עמדו בצד והסתכלו בנו, בני הנוער שהיו בסביבתי המשיכו ללכת,
מניפים את הדגל בגאון אך אף לא אחד מהם התגרה.
כאשר היינו ברובע המוסלמי רצתה ילדה קטנה, ערבייה, לחצות את הרחוב בתוך הצעדה, בני
נוער הציעו למבוגר שליווה אותה את עזרתם.
אני לא
חי בגלקסיה אחרת, אני מודע לכך שיש בני נוער שאינם מחונכים בכל ציבור וגם בציבור
הדת"ל. חלק מהסיבה שהגעתי לצעדה הזו היה כדי למנוע פרובוקציות מעין אלה, אבל
מה שראיתי בצעדה היה בעיקר סבלנות ובעיקר שמחה.
בדרך
הביתה הצצתי באתרי האינטרנט, נדהמתי. אין זכר לסבלנות, אין זכר לעובדה שעשרות אלפי
בני נוער היו שם ורקדו- יש זכר להתגרות ערבית ולטמטום של כמה בני נוער שהצליחו
לשים את הכותרת שמישהו שם כ"כ רצה שתהיה, ממש הכין אותה וחיכה להזדמנות שתתן
לו לצבוע אותה באדום- "חגיגות ועימותים ביום ירושלים" איזה כיף...
***
לפני כמה
שנים עבדתי בגוף תקשורת כמה שבועות, אחרי שיח מאוד נעים שהיה לי עם העורך הראשי
הובהר לי תפקידי החדש- "אני מבקש שתביא לי דברים רעים על הציבור הדתי, על
דברים טובים אני לא משלם". כששאלתי את העורך מה מניע אותו הוא הסביר לי בצורה
חדה- "כיון שאתה עוסק בענייני יהדות אני לא יכול לשים בפינה שלך פורנו, אני
צריך רייטינג ודברים רעים על הציבור הדתי מביאים לי הרבה כניסות, כמעט כמו
פורנו". מסרתי את ברכת הדרך לעורך וסיימתי את תפקידי.
***
אני לא יודע מה גורם לאותם אנשים לעשות ברשעות
את מה שהם עושים, אני לא יודע אם העניין הוא רייטינג, אידיאולוגיה או סתם טיפשות.
אני כן יודע שאנחנו כצרכני תקשורת יכולים לבחור, אנחנו כצרכני תקשורת צריכים לבדוק
וכצרכני תקשורת לדרוש פיצוי כאשר משקרים לנו שוב ושוב ומעוותים את המציאות כדי
להתאים אותה לכותרת של מחר.
הדבר הזה
קורה בין דתיים לחילונים, הוא קורה בפרובוקציות מבוימות בין ערבים ליהודים והוא אפילו
קורה במחאות חברתיות. אני לא תמים לחשוב שהדבר פתאום ייעלם מחיינו, אבל אני כן
יודע שאם אנחנו נמחה על סיקור מגמתי, אם אנחנו לא נצרך סיקור שקרי וצהוב, אם לא
יהיו לקוחות- הסחורה תתחלף.
***
הנה לכם
כותרת לצעדה שהייתה אתמול. יש לנו נוער נפלא. נקודה.
